פסק-דין בתיק ת"א 17473-11-09

פתח דבר

1.      התובע, יליד 22.6.1947, נפגע ביום 16.11.02 בתאונת דרכים (להלן: "התאונה"). זוהי תביעה לפיצוי בגין נזקי הגוף שנגרמו לתובע בתאונה. הואיל והרכב שפגע בו נמלט ממקום התאונה, הגיש התובע תביעתו נגד נתבעים מס' 1 ו-2, אשר הינם, לטענתו, נהג הרכב והמבטחת שלו (להלן: "הנתבעים"). הואיל והנתבעים מכחישים את חבותם, הוגשה התביעה גם נגד נתבעת מס' 3 (להלן: "קרנית").

2.      בין הצדדים מחלוקת הן בשאלת החבות והן בשאלת הנזק. על כן אדון תחילה בשאלת החבות, ואם אמצא כי התובע הוכיח את חבותם של הנתבעים או את חבותה של קרנית אדון בנזקיו של התובע כתוצאה מן התאונה.

דיון בנושא החבות

3.      הדיון בנושא החבות הינו דו שלבי: בשלב ראשון יש לבחון אם הוכח כי רכבו של נתבע מס' 2 (להלן: "הנתבע") הוא הרכב שהיה מעורב בתאונה, וכי הנתבע נהג בו. רק אם התשובה לאחת משאלות אלה הינה שלילית יש לעבור לשלב השני ולבחון אם הוכחה עילת התביעה נגד קרנית.

ראיות התובע:

4.      נסיבות התאונה תוארו בסעיף 3 לתצהיר התובע כדלקמן:

"א.  בתאריך 16.11.02 (בתצהיר נכתב בטעות "16.10.02", הטעות תוקנה בעמ' 9 שו' 10-13 לפרוטוקול) בשעה 13:00 לערך, נסעתי לשפרעם, החניתי את הרכב בו נסעתי במגרש חניה ויצאתי ממנו על מנת לחצות את הכביש כדי להגיע למסגריה.

ב.        כאשר הייתי במרחק של כ-30 מטרים מהרכב, לפתע יצא רכב מסוג פולקסווגן טרנזיט בצבע כחול (להלן: "הרכב") אשר גרר אחריו רשת ברזל, הרכב עבר לידי ורגלי נתפסה ברשת. נהג הרכב המשיך בנסיעתו בעודי נגרר אחריו מרחק ניכר, להערכתי כ-15 מטרים, עד אשר עצר הנהג את רכבו (להלן: "התאונה").

ג.         הנהג של הרכב ירד מהרכב, ראה שהצלחתי להשתחרר מרשת הברזל ואז נכנס לרכבו ונסע ממקום התאונה."

5.      התובע מסר כי לא הספיק לראות את מספר הרישוי של הרכב הפוגע, אך עובר אורח מסר לו כי הרכב יצא מחברת "אבו אלעולא קידוחים" (להלן: "החברה"), שעסקה נמצא בסמוך למקום התאונה (עמ' 12 שו' 20-24). באותו יום הלך לחברה ושוחח עם המזכירה, אשר מסרה לו כי בעל הבית אינו נמצא וכי יהיה עימו בקשר, ונתנה לו כרטיס ביקור. כעבור זמן מה ביקר שנית בחברה, וראה במקום רכב מסוג פולקסווגן טרנזיט בצבע כחול שנראה לו כרכב שפגע בו, ואולם בעל הבית לא רצה לשוחח עימו. הוא מסר למשטרה את פרטי הרכב שראה במקום (עמ' 11 שו' 29 - עמ' 12 שו' 12).

בחקירתו הנגדית מסר התובע כי היה סבור שהרכב שראה בחניית החברה הוא הרכב שפגע בו לפי צבעו והואיל ומדובר ברכב דאבל קבינה (עמ' 20 שו' 29 - עמ' 21 שו' 13).

התובע ציין בחקירתו הנגדית כי ביחד עימו הגיע לשפרעם חברו רפי מלכה, אשר לא ראה את התאונה שכן נשאר להמתין לו ברכב שבו הגיעו למקום הואיל והוא נכה (עמ' 13 שו' 13-28).

ראיות הנתבעים:

6.      הנתבע מסר בתצהירו כי לא היה מעורב בתאונה ולא היה נוכח במקום התאונה בעת התרחשותה. במועד התאונה הייתה בבעלותו נגריה בקומת הקרקע בבית העסק של החברה. הוא לא היה מעורב בתאונה, ושמע עליה לראשונה מפיה של אחותו, נג'אח חלאחלה (להלן: "נג'אח"), המועסקת בחברה כפקידה. הנתבעת הוסיף כי מעולם לא חיבר לרכבו רשתות ברזל, וכי באותה תקופה נהג להחנות את הרכב בחניית החברה.

בחקירתו הנגדית אישר הנתבע כי במועד התאונה היה בבעלותו רכב מסוג פולקסווגן כחול דאבל קבינה. כמו כן מסר כי אינו זוכר אם אף פעם לא חיבר לרכב רשתות ברזל (עמ' 34 שו' 21-24).

ראיות קרנית:

7.      קרנית זימנה לעדות מטעמה את אחותו של הנתבע, נג'אח. נג'אח מסרה בעדותה כי היא עובדת כמזכירה בחברה מאז שנת 1993. אחיה, הנתבע, עובד אף הוא בחברה כיום, ובמועד התאונה הייתה לו נגריה בבניין שבו שוכנת החברה. במועד התאונה עסקה החברה, בין היתר, במכירת רשתות ברזל.

8.      העדה מסרה בעדותה כי בשעת התאונה הייתה מחוץ למשרד וראתה התקהלות. היא שאלה עוברי אורח מה קרה, ואמרו לה כי מישהו נפל מרשת. היא הבינה כי מדובר ברשת של החברה, שכן אין באזור מקום אחר המוכר רשתות. העדה טענה כי ראתה רכב הגורר רשת שיצא מהחצר ונסע לכיוון הנסיעה שלו (עמ' 37 שו' 3-4), וכי התאונה התרחשה במרחק של כ-50-100 מטרים ממשרדי החברה (עמ' 36 שו' 31 - עמ' 37 שו' 2). העדה מסרה כי אדם בשם כמאל סמניה קנה במועד התאונה מהחברה רשת, כפי שעולה מתעודת המשלוח נ/15 (להלן: "תעודת המשלוח"), שאותה מסרה למשטרה במהלך חקירתה שם. העדה ציינה כי לא היו תעודות משלוח נוספות הרלבנטיות למועד התאונה, פרט לאותה תעודת משלוח.